רשות התחרות

על שולחן הממונה:


קישורים מהירים

הרשות נערכת לקראת המאבק להורדת מחירי המזון

שתי רשתות שיווק ענקיות נאבקות על כל לקוח, וכל אזור גיאוגרפי בארץ הופך לכר פורה – תרתי משמע – לשיטות שיווק חדשות. הרשות שאחראית על התחרות במדינה אינה מאפשרת לשתי הרשתות הדומיננטיות לפתוח חנויות חדשות באזורים מסוימים, ומי שעומד בראש הרשות מאיים על אחת הרשתות בנקיטת הליכים משפטיים לאחר שסירבה למסור פרטים אודות רכישת שטח לפתיחת סופרמרקט.

לא, לא מדובר בסיפור ישראלי עם הרשתות הגדולות "שופרסל" ו"מגה", אלא על שתי ענקיות הקמעונאות האוסטרליות  Woolworhs ו-Coles, ונסיונותיה של הרשות האוסטרלית המגנה על התחרות והצרכן (ה-ACCC) לטפל בבעיית מחירי המזון במדינה.

בעיית מחירי המזון שעלתה לכותרות בישראל ביתר שאת מאז יולי 2011 היא בעיה כלל עולמית, כמו גם הנסיונות לפתור אותה. בצרפת, לדוגמא, במסגרת חוק ה-loi de modernization de l'Economic משנת 2008, הוחלט להקל על פתיחה של חנויות מזון חדשות כדי לעודד את התחרות בתחום. בבריטניה נערך בשנת 2006 מחקר מעמיק על שוק מצרכי המזון, ולאחר שנתיים הומלץ בין היתר על הגבלה של פתיחת חנויות מזון חדשות על-ידי רשתות השיווק הגדולות, אשר פעלו בשווקים מאוד ריכוזיים.

ובכל זאת, הבעיה בישראל היא חריפה במיוחד. המדינה קטנה יותר וכך גם התחרות. ניתן ללמוד את הסיפור כולו מהעובדה הבאה: מנייר עבודה שהוציא אגף המחקר בכנסת בנושא עליית מחירי המזון בישראל עולה, כי מדד מחירי מוצרי המזון עלה בחמש השנים האחרונות ב-17 מדינות גוש האירו בשיעור של 14.5% ואילו בישראל, באותו הזמן, העלייה היתה בשיעור חד של 31.6% - יותר מכפול(!) מעליית מדד מחירי מוצרי המזון באירופה.

בתחילת חודש מאי 2013 פירסם משרד האוצר את חוק ההסדרים, שכלל פרק עם הכותרת "הגברת התחרותיות והפחתת יוקר המחיה". זאת לאחר שבחודש אוקטובר 2012 אישרה הממשלה את המלצות ועדת המזון (המכונה "ועדת קדמי").

החוק המוצע, שנקרא נכון לעכשיו "קידום התחרות בענף המזון", במידה ויאושר על ידי הכנסת, יאפשר לרשות התחרות לטפל בבעיות של היעדר תחרות מספקת, תוך כדי יצירת 'מגרש משחקים' הוגן לכל השחקנים – החקלאים, היצרנים, רשתות המזון והצרכנים. על מנת להבין את ההשפעה הפוטנציאלית של התחרות על מחירי המזון, די להתבונן בנעשה בערים בהן התפתחה תחרות כזו ברמה הקמעונאית, דוגמת אשדוד (בעקבות כניסת רמי לוי ואושר עד), בית שמש ומודיעין.

הבשורה החיובית בשלב זה: ועדת המזון הציעה שורה ארוכה של צעדים, שחלקם כבר אושרו על-ידי הממשלה, במטרה להגביר את התחרות בכל שרשרת המזון – מהחקלאי והיבואן, דרך היצרן והקמעונאי ועד לצרכן הסופי. עם הגברת התחרות צפויים לרדת המחירים שמשלמים הצרכנים. אך על מנת להבין את הבעיות התחרותיות שאיתן צריכה רשות התחרות להתמודד, ולפני שנצלול לפרטים ולתוכניות לעתיד, נעשה מסע קצר אחורה של כמה שנים בזמן.

תחנה ראשונה: הרשות חוקרת מצד אחד אך קלאבמרקט מתמוטטת מצד שני

בראשית שנת 2000 פתחה רשות התחרות בחקירה נרחבת שעסקה ביחסים בין רשתות השיווק לבין ספקים דומיננטיים של מוצרי מזון וצריכה. החקירה נמשכה שנתיים ובמסגרתה התגלתה שרשרת של התנהגויות פסולות אשר יש בהם כדי לפגוע בתחרות, ביניהן ספקים ששילמו לרשתות שיווק כדי להוריד מתחרה מהמדף, בונוסים ששילמו ספקים לרשתות השיווק כדי לשמור על נתח השוק שלהם ועל הגדלת שטח המדף בו מוצגים מוצריהם ברשת, כאשר אחת הבעיות החמורות ביותר שהתגלתה מבחינת הנזק המיידי שנגרם לצרכן – היתה דרישה של ספקים מרשתות השיווק שלא להוריד את מחירי המוצרים שלהם לצרכן (לעיתים גם בעקבות דרישות של רשתות שיווק מתחרות) – תוך פגיעה באפשרות של הרשתות להתחרות זו בזו.

בסופה של החקירה, ולאחר קיום דיון ציבורי בנושא, סוכמו בשנת 2005 כללי "המותר והאסור" במערכת היחסים בין שלושה עשר ספקים גדולים לבין שתי רשתות השיווק הגדולות – שופרסל והריבוע הכחול – במסגרת "צו מוסכם". באוגוסט 2006 אישר בית הדין להגבלים עסקיים את הצו, שהושג בין הרשות לבין שורה של ספקים בולטים, ביניהם אסם, החברה המרכזית (קוקה קולה), שטראוס-עלית, תנובה יוניליבר וטמפו.

למרות זאת, ועל אף התקוה להגברת התחרות בתחום המזון בעקבות הסדרת כללי המשחק, אירועים נוספים שאירעו בשנת 2005 השפיעו לרעה על התחרות בתחום.

בשנים 2003-2005, לאחר שנות פיגועים ומיתון, חזרה הכלכלה הישראלית לצמוח. בדוח של ועדת קדמי נכתב לגבי אותה תקופה, כי "התנהגות מאתגרי השוק (רמי לוי, חצי חינם וקלאבמרקט) הובילה לתחרות מוגברת במקטע הקמעונאי אשר מנעה את העלאת המחירים והרשתות המובילות שמרו על רמת מחירים נמוכה בכדי לשמור על נתח השוק שלהן". כלומר, רשתות השיווק הגדולות - שופרסל ומגה - שמרו על רמת מחירים נמוכה בעקבות המחירים הנמוכים של רמי לוי קלאב מרקט ודומיהם.

אולם, בסוף 2005 הגיעה נקודת מפנה כאשר רשת קלאבמרקט, שהיתה הרשת השלישית בגודלה במדינה, התמוטטה ונרכשה ברובה על ידי שופרסל. תוך זמן קצר הענף הפך לריכוזי ביותר ונשלט על ידי שתי השחקניות הבולטות.

נראה כי חלק מהגורמים המשמעותיים ביותר למחירי המזון הגבוהים היו מגבלות על יבוא מוצרי מזון מחו"ל, מותגים חזקים במיוחד של ספקים דומיננטיים, היעדר תחרות מספקת בין רשתות השיווק, ומוכנות גבוהה יחסית של הצרכן הישראלי לשלם תמורת המותג האהוב עליו..

תחנה שניה: המחאה שהביאה לועדת המזון

לאחר שנים ארוכות של שקט מבחינה צרכנית, בקיץ 2011 התעוררה בארץ מחאה חברתית וצרכנית כנגד עליות המחירים הגדולות. עליית יוקר המחיה התבטאה בעלית מחירים במגזרים רבים במשק כגון דיור, חשמל, מים ומוצרי מזון וצריכה. על רקע זה התקיימו דיונים מקצועיים בין משרדי הממשלה והתעורר הצורך לבצע בדיקה יסודית ומעמיקה של שוק המזון ומוצרי הצריכה בישראל, במטרה לבחון את הדרכים להגביר את התחרות בשוק המזון ולהוזיל את המחירים לצרכן.

ביוני 2011 מינו שר התעשייה, המסחר והתעסוקה ושר האוצר צוות מיוחד לבחינת רמת התחרותיות והמחירים בתחום מוצרי המזון והצריכה, במטרה ללמוד את השוק ולגבש המלצות לצורך שיפור רווחת הצרכן. בצוות השתתפו נציגים בכירים מכמה משרדים ממשלתיים, לרבות משרד האוצר, משרד התמ"ת, משרד החקלאות, משרד הבריאות, רשות המיסים, הרשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן ורשות התחרות, האחראית על קידום התחרות במשק.

הצוות גיבש את המלצותיו והגיש אותן לשרים בחודש יולי 2012. עיקר ההמלצות אומצו על-ידי הממשלה באוקטובר 2012. תזכיר החוק לקידום התחרות בענף המזון, המבוסס על החלטת הממשלה, אושר על ידי הממשלה וועדת השרים לחקיקה, ומחכה לאישורה של הכנסת בתקופה הקרובה.

תחנה שלישית:  השורות התחתונות של חוק המזון

חשיבותה של וועדת קדמי וחוק המזון הוא בטיפול השורשי והמקיף בשוק המזון, מאחר שרק שילוב של פעולות בכמה מקטעים בשרשרת האספקה יוכל להביא לתוצאות משמעותיות. הדוח הסופי של ועדת קדמי כולל המלצות לחקיקה וטיפול מצד גורמים ממשלתיים שונים, כמו הפחתת מכסים על מזון מיובא, הסדרה נוספת של ענף החלב, ופרסום באינטרנט של מחירי רשתות המזון באופן שיאפשר לכל צרכן השוואה ברורה בין מחירי הרשתות השונות המתחרות באזור מגוריו.

שניים מהנושאים המשמעותיים שזכו לטיפול במסגרת ועדת קדמי והצעת חוק המזון, ואשר אמורים להתבצע באמצעות רשות התחרות, הם הגברת התחרות האזורית בין רשתות השיווק והרחבת האיסורים המופיעים בצו המוסכם שבין הממונה לבין הספקים הדומיננטיים ביחס לספקי מזון ורשתות השיווק.