רשות התחרות

על שולחן הממונה:


קישורים מהירים

שאלות ותשובות בנושאי מיזוגים

  1. האם הרשות החליטה לפקח על מחירים במקום לקדם תחרות?

 

האמצעי העיקרי שבאמצעותו פועלת רשות התחרות להורדת המחיר לצרכן ושיפור מצב הצרכנים הוא באמצעות התחרות. לכן הרשות עוצרת מיזוגים שמעלים חששות גדולים מדי לפגיעה בתחרות או בצרכן, מכריזה על קבוצות ריכוז במטרה למנוע פגיעה בתחרות, חוקרת חשדות לתיאומי מחירים והסכמים שפוגעים בתחרות, ומונעת ממונופולים לסלק את המתחרים שלהם מהשוק. הרשות משתמשת בכל הכלים שנותן לה החוק כדי לשמור על התחרות, וזאת בתחומים רבים, לרבות: ספרי לימוד, כרטיסי אשראי, רכש מדיה, תשתית לשידורי טלביזיה ואינטרנט, בתי מלון, קניונים, גז טבעי, חשמל, תעודות סל, נמלים, מלט, תחליפי חלב לתינוקות ובעוד תחומים רבים אחרים.

 

למרות המחויבות הראשונית של הרשות למניעת פגיעה בתחרות ולקידום התחרות, ישנם תחומים שבהם לא נוצרת תחרות במידה שמרסנת את כוחו של מונופול מול הצרכן. במצב כזה, וללא איסור על מחיר מופרז של מונופול, המונופול יכול לגבות מהצרכן מחירים גבוהים באופן מופרז ומוגזם. בישראל, שהיא מדינה קטנה עם שווקים קטנים, יש תחומים רבים הנשלטים על ידי מונופול. לכן, בישראל במיוחד, חשוב מאוד, לצד השמירה על הצרכן מפני פגיעה בתחרות, לשמור על הצרכן גם מפני גביית מחיר מופרז על ידי מונופולים. הרשות מרגישה מחוייבת מכוח החוק להשתמש במומחיות שלה וביכולות שלה כדי להגן על הצרכן גם מפני ניצול לרעה של כוחו של המונופול, כשהתחרות לא הצליחה.

 

  1. מה ההבדל בין האיסור על מחיר מופרז של מונופול לפי חוק ההגבלים העסקיים לבין פיקוח מחירים?

האיסור על מחיר מופרז איננו פיקוח מחירים.

במקרה של פיקוח מחירים יש רגולטור ייעודי – הרגולטור הענפי או ועדה מיוחדת של משרד האוצר – הקובע בכל עת מה יהיה המחיר שיגבו החברות המוכרות את המוצר שבפיקוח. לדוגמא, רשות החשמל קובעת את המחיר שתגבה חברת החשמל בעבור חשמל לצרכן, משרד הכלכלה קובע את המחיר המירבי שאותו יגבו המאפיות בעבור לחם אחיד, ומשרד האנרגיה קובע את המחיר המרבי של דלק.

במקרה של מונופול שגבה מחיר מופרז איש לא קובע למונופול מראש את המחיר, אלא המונופול צריך לרסן את עצמו שלא לגבות מחיר מופרז. למשל, כאשר ההנהלה של מונופול שוקלת אם להעלות את המחיר, היא צריכה להזהר שלא תימצא מפרה את חוק ההגבלים העסקיים, שאז היא תהיה חשופה לעיצומים ולתובענות ייצוגיות.

לכן, בפיקוח מחירים, הרגולטור נמצא בדין ודברים מול החברות המפוקחות, שקובע מראש את המחיר המופקח על פי מידע שקיבל מהחברות ובדיקה עצמאית שלו. הן טוענות בפניו מה העלויות שלהן, ומנסות לשכנע אותו שהמחיר המפוקח יהיה כמה שיותר גבוה.

לעומת זאת, באיסור על מחיר מופרז הבדיקה נערכת בדיעבד. כדי להמנע מהפרת החוק, המונופול צריך לשמור על עצמו. בין היתר, הוא צריך לחשב את עלויותיו תוך החמרה עם עצמו, ובשמרנות, מבלי לנפח את העלויות באמצעים חשבונאיים, וכד'.

 

  1. טענה: האיסור על מחיר מופרז של מונופול גורם לאי וודאות של חברות, שלא יודעות כיצד לכלכל צעדיהן.

איסורים רבים מכוח דיני ההגבלים העסקיים, שנועדו להגן על הצרכן מפני פגיעה בתחרות ומפני ניצול לרעה על ידי מונופולים, יוצרים חוסר וודאות אצל החברות. למשל, חוק ההגבלים העסקיים אוסר על מונופול, בנוסף לאיסור לגבות מחיר בלתי הוגן, גם לבצע "צמצום או הגדלה של כמות הנכסים או היקף השירותים המוצעים על-ידי בעל מונופולין, שלא במסגרת פעילות תחרותית הוגנת". החוק אוסר גם כי מונופול יבצע "התניית ההתקשרות בדבר הנכס או השירות שבמונופולין בתנאים אשר מטבעם או בהתאם לתנאי מסחר מקובלים אינם נוגעים לנושא ההתקשרות". כדי להגן על הצרכן מפני פגיעה בתחרות ומפני ניצול לרעה של כוחם של מונופולים, אין ברירה אלא ליצור מידה מסוימת של חוסר וודאות למונופולים. המונופולים צריכים לקחת לעצמם מרווח בטחון לטובת התחרות ולטובת הצרכן, כדי להבטיח שלא יימצאו מפרים את החוק.

טיוטת גילוי הדעת שפרסם הממונה על הגבלים עסקיים נועדה להפחית כמה שאפשר את חוסר הוודאות. הטיוטה נותנת כלים למונופולים להתמודד אם האיסור: 1. עליהם לבדוק את עלויותיהם בצורה שמרנית וזהירה, ללא מניפולאציות חשבונאיות, 2. עליהם לעקוב אחרי ההנחיות האחרות שבגילוי הדעת, ו-3. לא לגבות מחיר העולה על 20% מעל לעלויות המחושבות. כך, הם יהיו מוגנים מאכיפה מצד רשות התחרות על גביית מחיר מופרז.

לפי גילוי הדעת, בין היתר, הממונה ייקח בחשבון מצבים שבהם יש לעודד השקעות משמעותיות ומועילות של המונופול, ומצבים שבהם המונופול צריך לפעול בשוק שיש בו הרבה סיכונים עסקיים.

 

 

  1. טענה: רשויות התחרות בעולם אינן מוכנות להתערב במחירים של מונופולים.

 

הטענה הזאת איננה נכונה. בכל מדינות ה-OECD, למעט ארה"ב ומקסיקו, קיים איסור על תמחור מופרז על ידי מונופולים. באירופה, וגם במדינות אחרות, ישנם כבר מספר תיקים שמתנהלים נגד מחירים מופרזים של מונופולים. במסגרת דיונים נרחבים שנערכו בשנת 2011 בארגון ה-OECD, רוב מדינות הארגון תמכו ברעיון כי יש לאכוף את האיסור על מחיר מופרז, למרות הקושי שבאכיפה.

 

  1. טענה: מדובר בהתערבות בוטה בניהול חברות תעשייה, ובפגיעה בחופש העיסוק והקניין

כאמור חוק ההגבלים העסקיים אוסר על ניצול לרעה על ידי מונופול, ומציין שבתוך האיסור על ניצול לרעה נאסר על המונופול לגבות מחירים בלתי הוגנים. זוהי התערבות מידתית בחופש העיסוק ובקניין, שנועדה להגן על הצרכן מפני ניצול לרעה של כוחו של המונופול.

האיסור על מחיר מופרז אינו אומר למונופול איזה מחיר לגבות. הוא רק אומר למונופול שאסור לו להפריז במחיר שהוא גובה, שאחרת הוא חשוף לתביעות. כשם שאסור למונופול, במקרה מתאים, לבצע פעולות עסקיות מסוימות שעלולות לסלק מתחרים שלו מהשוק, או להפלות בין לקוחות שלו, או להתנות את מכירת המוצר בתנאים לא מקובלים, כך גם אסור לו לגבות מחיר בלתי הוגן. על מונופול יש חובות מחמירות יותר מאשר על חברה שאינה מונופול, בגלל החשש לפגיעה מיוחדת בתחרות ובציבור הצרכנים שנובעת מהתנהגותו של המונופול.